צפניק נ' מי אביבים 2010 בע"מ

פסק דין

התובע שכר דירה בתל-אביב-יפו על פי חוזה שכירות מיום 25.8.11, לתקופה של שנה, החל ביום 1.9.11 ועד 31.8.12.

הנתבעת שלחה לתובע הודעה כי נכון ליום 12.12.11 קיים חוב בגין צריכת מים בדירה בסך של 352.28 ₪ (התובע צירף את ההודעה הזאת לכתב התביעה).

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה חשבונית עיסקה שהיא שלחה לתובע, מיום 25.12.11 לגבי צריכת המים בדירה בין התאריכים 7.9.11 עד 6.11.11. לחשבונית זו צורפה הודעה כי קיים החוב הנ"ל.

התובע התעלם מהחוב ולא העמיד את הנתבעת על טעותה, כי התובע לא החזיק בדירה עד 1.9.11 וכי הוא אינו חייב בגין צריכת המים בדירה לפני מועד זה.

ביום 13.11.12, הנתבעת עיקלה את חשבון הבנק של התובע בסך של 352 ₪.

ביום 19.11.12 הנתבע פנה לנתבעת וזו הסירה את העיקול ביום כעבור 3 ימים.

התובע תובע פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין העיקול שהנתבעת ביצעה שלא כדין.

התובע טוען בכתב התביעה: " ההליך הנ"ל זהה לפגיעה בשמי הטוב אשר יכל (כך!) לגרום לי המון נזקים ואף משתווה לפרסום לשון הרע".

התובע טען בדיון כי כתוצאה מהעיקול נגרמו לו נזקים של תשלום ריבית גבוהה יותר לבנק בגין הלואה שביקש וכן כי המשכיר ביקש כתת התחייבות יל סך 12,000 ₪ כתנאי לחידוש החוזה, לאחר שהמשכיר בירר בבנק וגילה שהטול העיקול.

התובע לא פירט את הדברים הנ"ל בכתב התביעה ולא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו אלה. התובע לא הביא כל ראיה מהבנק כי לקח הלוואה, ומה היו שיעורי הריבית אלמלא העיקול ומה היה שיעור הריבית שהוא שילם בפועל. התובע גם אינו מסביר כיצד המשכיר יכול היה בכלל לברר מה התרחש בחשבון הבנק של התובע. יש לציין, כיהעיקול בוצע 9 חודשים לפני סיום החוזה.

לכן, נראה כי התובע הנזקים האלה לא התרחשו כלל והם פרי רוחו של התובע, בנסיונו להוציא מהנתבעת פיצוי גבוה.

אין ספק כי על הנתבעת היה לברר ולבדוק מי הוא שחייב בגין צריכת המים בדירה מיום 8.7.11 עד 31.8.11. בדיקה פשוטה במחשב הנתבעת היה מגלה לה כי התובע אינו זה שהתגורר בדירה בתקופה הזו וכי את החשבון יש להגיש למי שהתגורר לפני בדירה.

במחדלה זה הנתבעת התרשלה וגרמה לתובע פגיעת מה בשמו הטוב אצל עובדי הבנק בו מתנהל חשבונו ועליה לפצותו בשל כך. אני מעריך את הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובע בסך של 600 ₪.

אולם על התובע מוטלת החובה להקטין את הנזק והוא לא עשה דבר כדי למנוע את העיקול בחשבונו, למרות שהוא ידע כשנה לפני הטלת העיקול על החוב שהנתבעת מייחסת לו. אמצעי סביר כדי להקטין את ניזקו, הוא משלוח מכתב לנתבעת, אך גם את המינימום הזה התובע לא עשה. לכן, יש להפחית מהפיצוי את הסך של 200 ₪ בגין אי הקטנת הזק.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 400 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 100 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, כ"א חשון תשע"ד, 25 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: